מנחם הלברשטט - מאייר ומעצב

במסגרת ספריית פיג'מה יחולק החודש בגני ישראל הספר 'מי אוהב את השבת' שיצא בהוצאת כנרת.

היתה לי הזכות לאייר את מילות השיר המפורסם של אהוד מנור ז"ל, ולכבוד חלוקת הספר אספר קצת על תהליך העבודה.

. בספריית פיג'מה חיפשו הרבה זמן טקסט העוסק בנושא השבת שיוכל להתאים לאופי הרבגוני והכלל ישראלי שלה. ובסופו של דבר, הוחלט לקחת את השיר 'מי אוהב את השבת' ולאייר אותו כספר העומד בפני עצמו. כשהוצע לי לאייר את השיר, כמובן שמחתי מאוד. אחרי הכל מדובר באמת בטקסט קנוני חוצה דורות ומגזרים- וכך נשלחו אלי מילות השיר במלואם:

מי אוהב את השבת
מילים: אהוד מנור לחן: רפי בן משה

מי אוהב את השבת?

אמא ואבא!

מי אוהב את השבת?

סבתא וסבא!

מי אוהב את השבת?

אני, אתה ואת.

כל העולם כמעט!

אז למה לא כל יום שבת?

יום ראשון שני שלישי

כל יום נמשך שנה

רביעי את חמישי נותן במתנה.

הימים עוברים לאט

ראשון עד חמישי

ומחר מחר שבת

כי בא כבר יום שישי

מי אוהב את השבת?

אמא ואבא!

מי אוהב את השבת?

סבתא וסבא!

מי אוהב את השבת?

אני, אתה ואת.

כל העולם כמעט!

אז למה לא כל יום שבת?

בשבת הציפורים שרות מרוב שמחה

בשבת אין שיעורים

זה יום של מנוחה.

בשבת כל עץ מודה

לשמש על אורה

ורוקדת בשדה

גם עדנה הפרה.

מי אוהב את השבת?

אמא ואבא!

מי אוהב את השבת?

סבתא וסבא!

מי אוהב את השבת?

אני, אתה ואת.

כל העולם כמעט!

אז למה לא כל יום שבת?

בשבת אבי ישן עם העיתון שלו

ואמי אומרת כן הרבה יותר מלא,

יום שבת הוא יום נחמד

יותר מכל אחר –

אז למה דוקא יום שבת

עובר כל כך מהר

מי אוהב את השבת?

אמא ואבא!

מי אוהב את השבת?

סבתא וסבא!

מי אוהב את השבת?

אני, אתה ואת.

כל העולם כמעט!

אז למה לא כל יום שבת?

השיר אמור להיות פרוס על פני ספר שלם וכאן התחילו לצוץ קשיים.

הטקסט בנוי בצורה מעגלית – הוא מתחיל בפזמון עובר לשני בתים ושוב פזמון וכן הלאה. ניתן היה אולי לאייר את הספר באיורי אוירה צבעוניים המלווים את הטקסט כשכל כפולה עומדת בפני עצמה.

אני רציתי בכל זאת ליצור איזושהי לינאריות סיפורית בספר- ולמעשה גם השיר עצמו מבטא התפתחות לינארית כרונולוגית- שאלת הפתיחה מי אוהב את השבת? ומיד לאחר מכן תיאור ימי השבוע עד לכניסה לשבת ואז תיאור השבת וחוויותיה עד לסיומה במשפט 'למה דווקא יום שבת עובר כל כך מהר?'.

בתור התחלה ובעצה אחת עם תמי העורכת ועם משפחת מנור הוסכם שניתן לוותר על החזרה על הפזמונים שבין הבתים. אך עדיין נשארה בעיית הפזמון הראשון: האם הסיפור מתחיל כששבת או כשיום חול? הפתרון היה ליצור כפולות שבהם קיים הניגוד- מצד אחד הן מתארות את מנוחת השבת בהתאם למילים 'מי אוהב את השבת' ומצד שני האיור כבר מהווה את 'נקודת הזינוק' אל היציאה אל השבוע. כך גם בא לידי ביטוי הפער בין השבת לחול והמעבר החד ביניהם.

וכאן מגיעה הנקודה המשמעותית והמאתגרת ביותר- כיצד בעצם מאיירים שבת?

לכאורה כבר מספר בראשית כל הגדרת השבת היא הגדרה שלילית- בעוד שבששת ימי הבריאה בורא העולם יצר את העולם כולו הרי שבשבת הוא לא עשה דבר. רק נח.

הבעייה מתחדדת כמובן כשמנסים ליצור ספר שיתאים גם לדתיים וגם ולכאלו שאינם דתיים.

ניקח כמקרה מבחן את נושא הבגדים- אצל דתי בגדי השבת הם החולצה הלבנה והמכנסיים המחוייטים או שמלת הערב, ואצל חילוני דווקא המכנסיים הקצרים הסנדלים ואווירת החופש.

אך כמובן הבעייה רחבה הרבה יותר- ההגדרה הפוזיטיבית של השבת הדתית היא הדלקת הנרות ההליכה לבית הכנסת הקידוש והסעודה החגיגית. למשפחה חילונית הגדרת השבת הפוזיטיבית באה לידי ביטוי נהדר בשירו של אריק איינשטיין 'שבת בבוקר יום יפה אמא שותה המון קפה אבא קורא המון עיתון ...(עד כאן טוב גם לדתיים) אך 'אפשר ללכת לירקון ולשוט שם בסירה' כבר לא מתאים לדתיים שאינם שטים בסירות בשבת. וזאת אולי הסיבה שהשיר הזה לא נבחר להיות ספר השבת של ספריית פיג'מה.

ההחלטה שלי היתה ללכת בשני כיוונים:

1. השבת כיום מנוחה משפחתי – בו יש פנאי להורים להיות עם הילדים,סבא וסבתא באים, וגם הנרות, הסעודה והקידוש הם בכל זאת די קונצנזוס בהרבה בתים בישראל.

2. לנסות להעביר באיזשהו אופן בצורה ויזואלית את המהות הרוחנית של השבת, כשכוונתי להרגשה של כל מי שמודע למציאות השבת שבה העולם נחווה אחרת- מואר יותר, שמח יותר, רוחני יותר. מה שבספרי החסידות מתואר כהתרחשות ממשית של 'עליית העולמות' בשבת ולא רק כחוויה פסיכולוגית. (וישנם סיפורים על ראשוני החסידים שכבר שאלו את עצמם בדיוק את השאלה הזו:האם זה באמת קורה או שזה רק בראש שלנו ולכן ניסו לקבל שבת ביום חול. והרוצה להרחיב יביט כאן במאמר היפה של חברי איתן אברמוביץ')

המחשבה הראשונית שלי, בכפולות הראשונות של הניגוד בין שבת והחול, היתה להפוך את השבת למציאות חלומית – ההורים חולמים על השבת אך מתעוררים אל החיפזון והלחץ של היציאה לעבודה וארגון הילדים. וגם הסבא והסבתא חולמים על שבת אך מתעוררים לקריאת התרנגול אל מלאכת יומם הקשה והסזיפית.

הדימוי הראשוני שציירתי בסקיצות כמבטא את השבת בחלום היה של שיט במין סירת ברבור (שהתחבר לי גם למילות השיר השבתי 'ברבורים ושליו ודגים') הדימוי הזה ירד בסופו של דבר מאותה סיבה שלא שטים בירקון...

בסופו של דבר את המחשת יום המנוחה המשפחתי- בחרתי להעביר באיור המשפחה היושבת יחד תחת העץ. כשהעצים הפכו להיות הדימוי הראשון שמבטא התכנסות שבתית של משפחה יחד.

אלו הסקיצות המוקטנות:

והכפולות בצבע:

בניגוד ללחץ והחיפזון שאותם איירתי בכפולה הראשונה והשנייה הטקסט עצמו מתאר את ימי השבוע דווקא כ'ימים שעוברים לאט' ו'נמשכים כמו שנה'. לכן אך מתבקש היה לאייר את המשפחה יחד עם שאר עם ישראל תקועה בפקק תנועה.

כשהמשכתי לחשוב על זה הבנתי שפקק התנועה הוא למעשה סמל של ימי העבודה המתישים. כיון שאולי החלק המתיש ביותר בבירוקרטיה כולה וגם בעולם הצרכנות זה שאנחנו כל הזמן עומדים בתור למשהו.

כך נוצרה הכפולה הזו שלה הוספתי גם את את הדברים שהזמן שלנו סובב סביבם בימי החול- הארוחות, תכניות הטלוויזיה ובכלל המסכים. עד לכניסה אל השבת.

וכאן נוסף המימד השני שאותו חפשתי- הביטוי הויזואלי של שינוי האוירה בשבת. ובעצם של הקדושה.

כשחפשתי בראשי ביטויים ויזואליים יהודיים ורוחניים אך לא דתיים , הגעתי בתור מקור השראה אל ציורי שאגאל.

יחד אליו התחברו לי גם הציורים של ואן גוך – שחוץ מזה שאני אוהב אותם מאוד, מצאתי בהם גם איזו יכולת לקחת את המציאות ולהפוך אותה לרוחנית וסוערת יותר.

כך נוצרה כפולה של המעבר אל השבת:

אחרי ההבנה של השלבים הללו יתר הכפולות כבר זרמו יותר.

היה ברור שתהיה כפולה שמתארת סעודת שבת עם קידוש ונרות:

כפולת הטבע המואר בכיכובה של עדנה הפרה:

כפולת האבא והעיתון. זוהי הכפולה הראשונה שציירתי כסקיצה ראשונית לספר כולו.

הנה בגרסת הסקיצה הראשונה:

ובגרסת הצבע הסופית:

וזוהי כפולת היציאה מהשבת שהיה לי חשוב שיהיה בה משהו מרגש ואפילו קצת עצוב.

והכפולה האחרונה שבה חוזרים אל השבת ובה מופיע שוב הפזמון כולו.

בכפולה זו גם בולט במיוחד הדג המעופף החביב עלי. שגם הוא נבחר להיות מוטיב מרכזי המבטא את השבת שהרי היא היא יום 'דג' כפי שנאמר: ' כל האוכל דג ביום דג (היום השביעי: ד'+ג'=ז') ניצל מדג (ראשי תיבות דין גיהינום')

ולבסוף נותרה הכריכה:

לאור הבאתו לדפוס והפצתו הקרבה של הספר 'המדינה של ילדי הגן' שכתבה אמונה אלון ואני איירתי, אתן כאן סקירה קצרה על תהליך העבודה על הספר.
כשקבלתי לידי את הטקסט הדבר הבולט ביותר היה שהטקסט קצר מאוד. למעשה הסיפור נלקח מאוסף סיפורונים לחגים שכתבה אמונה אלון ונקרא 'סיפורים לימים טובים'- ומהסיפור הקצר שנכתב ליום העצמאות, הוחלט ליצור ספר שיעמוד בפני עצמו.
דבר נוסף שקיים בטקסט הוא שהדמויות אינן מאופיינות באופן פרטני וההתרחשות היא בעיקר עשייה של כל ילדי הגן.
העובדות הללו בהתחלה נראו לי כבעיות או קשיים- אך מהר מאוד הבנתי שלמעשה יש כאן מרווח גדול שבו לאיורים יהיה מקום חשוב והם יכולים להוות ערך מוסף משמעותי.

התחלתי משלב עיצוב הדמויות. היו כמה דגשים שניתנו לי מההוצאה בנושא זה, שניתן להכליל אותם במשפט - שלא כולם יהיו בלונדינים.
רציתי שלכל דמות יהיה אפיון משלה וביני ובין עצמי אף קראתי להם בשמות.
אחרי כל מיני ניסויים הגעתי לאיזו שורה תחתונה- של אפיון כללי:

ההתלבטות הבאה היתה באיזו טכניקת צביעה לבחור. בהתחלה חשבתי שאנסה לעשות שילוב של עבודה עם עפרון, צבעי מים וטקסטורות

אך הטכניקה הזו על אף החן שבה, התבררה כלא מספיק מגובשת מבחינת שליטה שלי, והיכולת שלי להתמיד בה גם באיורים של כפולות שלמות.
המסקנה שהגעתי אליה היא ליצור איזשהו שילוב של צביעה דיגיטלית שתתן את עיקר המסה הצבעונית, יחד עם צבעי עפרון שיתנו תחושה יותר טבעית וידנית.

השלב הבא היה יצירת סטורי בורד- חלוקת הספר לכפולות ושילוב הטקסט. בגלל כמות הטקסט המעטה יכולתי אפילו להשאיר כפולה אחת ללא טקסט בכלל. בשלב הזה הדגש היה לשים לב לקומפוזיציה של כל הכפולה ולזרימה של הדפדוף בספר.
כיון שהסיפור עצמו מתאר התרחשות אחת קצרה, בתוך גן הילדים- בלי שום קפיצה בזמן ובמקום- נסיתי למצוא דרך איך כן לצאת מהמסגרת הזו של קירות הגן.
ההחלטה שלי היתה לתת ביטוי גם להתרחשות המציאותית של בניית 'מדינה' בפינת הקוביות בגן, וגם להתרחשות הדמיונית, בה היה לי מקום כמאייר לצאת החוצה אל המרחבים. כיון שהנושא הוא יום העצמאות וקום המדינה- השתמשתי ברפרנסים רבים מתקופה זו- תמונות של מקומות אנשים וכו' יחד עם כרזות מאותה תקופה. וכדי לתת מאוירת קום המדינה במהלך כל הספר וגם כדי לאפיין יותר את הדמויות השונות- החלטתי שעל אף שהדבר לא כתוב בטקסט- הסיפור יתחיל בכך שכל ילד לוקח תחפושות או אביזר כלשהו מסלסלת התחפושות והמשחקים.
הסטורי בורד הראשוני שאותו ציירתי ,ממש בקטן, נראה כך:

מבחינת קומפוזיציות וזרימת הספר- מה שהיה לי חשוב הוא לתת איזשהו גיוון בין כפולות שבהן יש הרבה לבן ואווריריות לבין כפולות מלאות צבע ופרטים.
האמת היא שגם עכשיו, לאחר שכבר סיימתי לעבוד על הספר, מפליא אותי לראות כמה, למעשה, בשלב הסטוריבורד כל האינפורמציה כבר היתה קיימת. נראה לי שהדבר הזה עזר לי מאוד בהמשך בבנייה המסודרת של האיורים הסופיים- ומבחינתי היה כאן לימוד חשוב לגבי כל פרוייקט בסדר גודל כזה.
אחרי אישור הסטורי בורד ותיקונים שונים- עברתי לשלב סקיצות מפורטות בגודל הסופי של האיורים: